איך לנסח השערות מחקר בצורה נכונה?
 
 
 
 
 
​

 

 

 

 

השערות מנוסחות היטב הן שלב הכרחי בכל עבודת מחקר – הן מגדירות מה אנחנו מצפים למצוא, ומחברות בין השאלה המחקרית לניתוחים הסטטיסטיים שנבצע בפועל. ניסוח לא מדויק עלול לגרום לבלבול בניתוח ולמסקנות שגויות, ולכן חשוב לבנות אותן באופן מושכל. הנה איך לנסח אותן צעד-אחר-צעד.

מגדירים את המשתנים וסולמות המדידה

לפני שנכתוב השערה, עלינו להבהיר לעצמנו: מהו המשתנה התלוי (למשל, רמת דיכאון על סקאלה של 0–30), מהו או מהם המשתנים הבלתי תלויים (כמו מגדר או שעות שינה), ומה סוג המשתנים (כמותי, נומינלי או סדרי). הבהרה זו חיונית, כי סוג המשתנים יקבע הן את צורת ההשערה והן את המבחן הסטטיסטי שבו נשתמש.

קובעים אם מדובר בהשערת הבדלים או קשר

השלב הבא הוא לקבוע אם ההשערה שלנו עוסקת בהבדלים או בקשר. השערת הבדלים מתאימה כאשר יש לנו משתנה תלוי כמותי מול קבוצה אחת או יותר, כמו מגדר, קבוצת ניסוי או שכבת גיל. לדוגמה: "תהיינה הבדלים ברמת החרדה בין גברים לנשים" – השערה שמתאימה למבחן t או ANOVA בהתאם למספר הקבוצות. מנגד, השערת קשר מתארת את הקשר בין שני משתנים כמותיים, ומתמקדת בעוצמה ובכיוון של הקשר. לדוגמה: "קיים קשר בין עומס לימודים לבין רמת לחץ" – השערה שמתאימה לניתוחי קורלציה או רגרסיה.

כיוון הקשר בין משתנים כמותיים – חשוב להיות ספציפיים

כאשר מנסחים השערת קשר, חשוב מאוד לציין האם הקשר צפוי להיות חיובי או שלילי. למשל, קשר חיובי יכול להיות: "ככל שעולה התמיכה החברתית, רמת שביעות הרצון עולה", ואילו קשר שלילי יכול להיות: "ככל שעולה רמת הכאב, איכות החיים יורדת". יש להימנע מניסוחים כלליים מדי כמו "קיים קשר" בלבד – ניסוח כזה חלש ולא ספציפי מספיק.

שני משתנים בלתי תלויים: ניסוח השערת אינטראקציה

כאשר בוחנים השפעה משולבת של שני גורמים (למשל, טיפול ומגדר), צריך לנסח השערת אינטראקציה. זו השערה שבה לא רק שלגורמים יש השפעה, אלא שצורת ההשפעה של אחד תלויה בשני. לדוגמה: "השפעת הטיפול על רמת הדיכאון תהיה שונה בין גברים לנשים". סוג זה של השערה לרוב מתאים לניתוח ANOVA דו-כיווני או לרגרסיה עם אפקט אינטראקציה.

דוגמאות לניסוח נכון לעומת לא נכון

כדי להמחיש, הנה כמה דוגמאות:

במקום לכתוב "קיים קשר בין לחץ לבין שינה" (שבו לא ברור כיוון הקשר), עדיף לנסח: "ככל שרמות הלחץ עולות, שעות השינה יורדות."

במקום "יהיו הבדלים בדימוי העצמי" (שבו לא ברור בין מי למי), עדיף: "רמת הדימוי העצמי תהיה גבוהה יותר בקרב נשים לעומת גברים."

במקום "הטיפול משפיע על כאב" (שהוא כללי מדי), עדיף: "מטופלים שיקבלו טיפול יראו ירידה גדולה יותר ברמת הכאב ביחס לקבוצת ביקורת."

ובמקום "השפעת סוג טיפול תלויה במין" (ניסוח לא אינטואיטיבי), עדיף: "השפעת הטיפול על רמת הכאב תהיה חזקה יותר בקרב גברים בהשוואה לנשים."

ניסוח השערות בצורה ברורה ומדויקת הוא המפתח למחקר מוצלח – הוא מכוון את הניתוח, מבהיר את הציפיות, ומאפשר פרשנות נכונה של התוצאות.

​